על הזמן שלוקח לדברים להתהוות

ביום שישי האחרון פגשתי את יהוטל, המורה שלי ליוגה ומי שתמיד מצליחה להזכיר לי מה קורה מתחת לפני השטח של החיים. נפגשנו לפתוח מכתב שכתבנו לעצמנו לפני שנה. מכתב שהנחתי באיזושהי מגירה בראש ופשוט… שכחתי ממנו. לא עבדתי לפיו, לא סימנתי וי על סעיפים, לא בדקתי מה התקדם. כתבתי, סגרתי, המשכתי הלאה.

גם יהוטל הייתה בטוחה שהמכתב שלה “לא התממש”. היא אפילו דאגה שנצטרך להתמודד עם אכזבה. ובכל זאת, קרה הדבר הכי פשוט והכי מרגש: כמעט כל מה שכתבנו שם - קרה. אולי לא בצורה שדמיינו, אולי לא בזמנים שתכננו, אבל הכוונות סידרו את עצמן כמו מים שמוצאים את הדרך אל הים. זה היה רגע משמעותי, הוכחה שיש תנועה פנימית שאת לא רואה, אבל היא עובדת בשבילך.

בחרנו בלוקיישן מיוחד: ״מילאנו״ - מאפייה חדשה שפתחו בקרית אונו, זה הרגיש קצת כמו אירופה במיוחד בבוקר גשום וסוער, תפסנו שולחן בחוץ, היה רגע רומנטי וקוסמי ממש. פתחנו את המכתבים, קראנו בקול, והבנתי שהשנה הזאת - כמו כל שנה, התהוותה מתחת לרדאר. דברים זזו גם כשאני הייתי עסוקה. כיוונים מצאו את עצמם. החלטות התבשלו.

ועכשיו אנחנו עומדות לעשות את הטקס הזה שוב, ממש בחודש הקרוב, לקראת 2026. הפעם אני מגיעה אחרת: פחות דרמטית, יותר סקרנית. פחות “מה עוד לא קרה?”, יותר “מה כבר מתקדם מבפנים?”. היוגה לימדה אותי שהזמן הוא לא אויב. הוא מורה. וכשנותנים לו - הוא נותן עבודה.

היוגה כמשקפיים לחיים

וכמה שאלות ששווה לשאול

היוגה עבורי היא הרבה מעבר לגוף. היא דרך הסתכלות. דרך לנשום. דרך להחזיק את עצמי. התרגול הפיזי הוא רק הדלת. מאחוריו יש כוונה, יציבות, נשימה שמחזירה אותי לעצמי, ובעיקר - אימון מתמשך בקצב התהלכות איטי. לאט זה המהיר החדש, במיוחד כשאנחנו חיות בתקופה שבה כולם רוצים תוצאות עכשיו.

בכל שיעור, יהוטל מביאה טקסט אחר. הפעם היה זה יעקב רז, תמיד זה מדליק משהו בפנים ומחבר. יש לה יכולת כזאת: לשים מילה במקום מדויק, ופתאום את מתרגלת אחרת. לא כדי “להצליח”, אלא כדי להרגיש. כדי לראות מה נוכח, לא מה חסר. כדי לשים לב לנשימה במקום לחפש שלמות.

אלו השאלות שענינו עליהן בטקס בשנה שעברה והן מתאימות לא רק ליוגה, אלא לכל מי שמבקשת לפתח משהו בעצמה השנה. תרגיל של כוונה, של כנות, של מקום פנימי:

1. מה אני רוצה להרגיש השנה ביוגה?

2. איזו יכולת או תמונה אני רוצה לפתח?

3. מה המטרות שלי לשנה הקרובה?

4. אילו מחשבות ואמונות אני מוכנה לשחרר?

5. מה אני מקווה לקבל מהתרגול ומהחיים השנה?

6. על מה אני מודה כרגע?

אני מרגישה שאחד הדברים הכי משמעותיים שעשיתי הוא להתחייב לעצמי דרך היוגה. לא “להספיק”, לא “להצטיין”, אלא פשוט להופיע. גם כשאין חשק. גם כשלא ברור לאן זה הולך. יהוטל, עם כל הידע שלה כמי שמתמחה בטיפול התנהגותי וביוגה תרפיה לאנשים עם פוסט טראומה, נותנת לי פרספקטיבה רחבה יותר: הגוף תמיד יודע לפני הראש. ההשתנות מתחילה בתנועה קטנטנה.

בג’וס המוקלט השבוע אשתף אתכן בתשובות שלי לשאלות האלו, מה קרה השנה, מה התבהר, מה עדיין איתי לשנה הקרובה. היוגה היא לא תחביב. היא תפיסת עולם. דרך להיות בעולם עם משקפיים שמאפשרות את הההתעוררות הזאת. להרשמה >

המקצוענות שנולדת לאט:

הקורס העשירי, אורקה, והביטחון שמגיע רק עם זמן

השבוע התחיל המחזור החדש של קורס ‘פודקאסט משלך’ בשיתוף קהילת אורקה. ותאמינו לי, בכל פעם מחדש אני מתרגשת. גם הפעם. אבל משהו היה שונה: לראשונה לא הייתה לי תסמונת המתחזה. ולמה? כי הזמן עשה את שלו.

תשעה מחזורים לפני. עשרות נשים. שלוש מחזורים בשותפות עם מורן שפיצר - אישה שמביאה לשולחן עומק, מקצועיות ושפה של רדיו שחודרת ישר ללב. מאות שעות של עבודה עם נשים על הקול שלהן: איך הן נשמעות, איך הן מספרות, איך הן עומדות בפרונט. איך הן מסכימות להקשיב לעצמן בקול רם.

ופתאום מצאתי את עצמי מתחילה את המחזור העשירי בלי דריכות. בלי ספקות. רק בהירוּת.

עם ידיעה פנימית שאני מביאה משהו שאני מבינה בו. אני יודעת להנגיש אותו לכל מי שנמצאת על הרצף - הטכנולוגי, הרגשי, היצירתי, הנשי. אני יודעת לקחת פחד ולהפוך אותו לתנועה. אני יודעת לפרק פרק לשפה ברורה. אני יודעת ליצור מרחב של ביטחון.

המקצוענות הזאת לא נולדה ברגע. היא לא חלק מ“כישרון”. היא תוצר של זמן. של התמדה. של עוד פרק ועוד פרק ועוד אישה שנפתחת. סת גודין אומר: “אין אסטרטגיה שאפשר לבחון בזמן קצר”. כל רעיון טוב צריך זמן.

ואני מרגישה את זה בגוף: הניסיון שלי בשבירת תבניות, בשאלה “מי אמר שזה חייב להיות ככה?”, בלהחזיק מרחב נשי שבו מותר לדבר אחרת - כל זה הפך להיות המקור לביטחון שלי. אני מאמינה שהפודקאסט הוא הכלי האפקטיבי ביותר לנשים שרוצות לספר סיפור. הוא בית. הוא במה. הוא מקום שבו לא צריך לחכות לאף אחד. ויש לי הזכות ללמד אותו. קישור לקורס >

היצירה כסייקל נשי

ציור, מחמצת, חגית, אבישג, והחיבורים שמבשילים לאורך שנים

אם דיברתי על יוגה ועל פודקאסטים, אני חייבת לדבר על הציור. בשבתות אני אוהבת לשים באוזניות ספר קולי, פודקאסט או מוזיקה, ולצלול לתוך קנבס. אני תמיד שואפת שייצא משהו יפה - ברור. אבל למדתי שהיופי הוא לא היעד. הוא תוצר לוואי של התהליך. יש ימים שאני מציירת שעות ויוצא משהו שאני רוצה למסגר, ויש ימים שאני מציירת שעות ומוחקת הכול. פעם הייתי מתבאסת. היום אני יודעת: ככה נראית יצירה. שכבות. ניסיון. חקירה. שינוי כיוון. יש בזה המון נחת - כי זה מזכיר לי שהחיים עצמם הם לא תוצר מושלם, אלא תנועה של כיסוי וחשיפה.

השבוע חגית וולדמן הזמינה אותי ואת אבישג קופלמן לסדנת לחמי מחמצת. ארזתי שני ציורים שלי כמתנות במעטפה גדולה ונסעתי לישוב רעות ליד מודיעין. מפגשים, חיבורים, שיחות, שיעורים - החיים הם סייקלים נשיים של התהוות. חגית, שהגיעה אליי לפני כמה שנים לייעוץ, כך היא הכירה את רונה אחותי ומתאמנת בסטודיו שלה מאז, אבישג שהאזינה לפודקאסט שלי ג׳וסיטוק בזמן נסיעות עם 4 ילדים בטיול קיץ בסקנדינביה ופגשה את חגית כשהגיעה אליה לקורס גינון עונתי, אני הייתי אצל אבישג בכמה סדנאות והרצאות, ואפילו סדנת ציור שהגעתי אליה ביומולדת 40 שלי יחד עם יהוטל... נו תגידו שלא הכל מתחבר.

אבישג היא אחת המורות המשמעותיות שלי. הפרק איתה הוא הכי מושמע בפודקאסט שלי, ולא במקרה. היא נותנת כוח להגשים. והכלי הכי גדול שקיבלתי ממנה - לפרק פרויקט גדול לצעדים קטנטנים. בכל פעם להתמקד רק בצעד אחד מול העיניים. הציור, המחמצת, המפגשים - כולם מזכירים לי שהיופי האמיתי קורה בזמן ביניים. במעברים. במקומות שלא תכננתי. בבין לבין ובתנועה שנמשכת לאורך שנים.

למה אני ממשיכה לכתוב ניוזלטר שבועי

גם כשאין לי כוח

הרבה שואלות אותי: למה לכתוב ניוזלטר שבועי? האם זה משתלם מבחינת חשיפה?

והתשובה שלי תמיד מתחילה במקום אחר: אני לא כותבת אותו בשביל החשיפה. אני כותבת אותו בשבילי.

הג’וס השבועי הוא העוגן שלי. הוא מסנן את השבוע, מחזיר אותי לפוקוס, מזכיר לי מה חשוב. מול כל הרעש של האינסטגרם, האלגוריתם, הטרנדים, העדכונים - הכתיבה הזאת היא רגע של בהירות. ובהירות היא המטבע של העולם החדש. כשאני יושבת לכתוב, אני נעצרת. אני מתבוננת. ואני מרגישה שוב מה אני רוצה להגיד לעולם ומה כבר לא רלוונטי. ואז אני מבינה גם מה אני רוצה ללמד, להציע, למכור, ליצור.

ומהצד המקצועי - זה עובד. 30% פתיחות של כל ניוזלטר. המון הקלקות על הלינקים שמשולבים. נשים שמגיעות לבלוג, לחנות, לשיעור פרטי, או מקשיבות לפרק בפודקאסט. זו מערכת שמייצרת תנועה. וזה קורה כי אני מחזיקה אותה - והיא מחזיקה אותי בחזרה. זאת מערכת שאשכרה מקיימת!

מפהה לשם הג’וס השבועי הגשים לי חלום של פרק מוקלט כל שבוע. הוא מאפשר לי לקחת בעלות על רעיון, על סיפור, על ידע. הוא מחדד את הקול שלי ומייצב את כל העסק שבניתי: הפודקאסט, הסטודיו, הקורסים, העבודה עם נשים, הציורים, ההרצאות, הכול מתחבר דרך הכתיבה. ובעיקר - הוא הפך להיות בית. מקום חוזר. שקט פנימי שאני בוחרת ליצור לעצמי שבוע אחרי שבוע.

(לבלוג: juicytalk.studio/blog)

(לשיעור פרטי: juicytalk.studio/private-lesson)

(לציורים: juicytalk.studio/art)

לינקים לדרך

מהמרדף ל״שלמות״ - אל האומץ להיות אני

מזמינה אתכן לפרק משגע עם מעין אריאב בג׳וסיטוק >

ולמאמר שהקדשתי למפגש המיוחד שלנו >

ג׳וסיטוק ביזנס - הרבה מעבר לפרק פודקאסט

מחפשת בית להשמיע בו את הסיפור שלך? בנובמבר תקבלי גם 10% הנחה!!!

ג׳וסיטוק זה תהליך שמכבד אותך ואת העסק שלך ומוציא אותך עם תוכן בשפע, עם אסטרטגית קידום וסיפור מגובש למותג שלך, כל הפרטים כאן >

הכנתי לנו כמה קודים: 

1. גופיות SLIMZ ששינו לי את החיים ואני לא מאמינה שרק עכשיו נחשפתי לקסם הזה!

2. מיקרופונים במחירים שווים ומניסיוני ברשימת האמזון שלי >

3.  אם אתן רוצות להתחיל להקלייט ולערוך בעצמכן - תוכנת ריברסייד תסגור לכן את כל הפינות במקום אחד >

מוזמנת להיות בקשר:

להצטרפות לניוזלטר ה״ג׳וס השבועי״ תשלחו לחברות את הלינק >>>

לעמוד השירותים באתר שלי לכל האפשרויות לעבוד איתי.

קבוצת הווטצאפ של ״פודקאסט משלך״ פתוחה לכל מי שהתחום מעניין אותה.

ולמאמרים המעמיקים שאני כותבת ומעלה בכל שבוע בבלוג >

בא לך לדבר? אני פה בשבילך:

שלחי לי מייל, ווטצאפ או הודעה באינסטגרם ונתראה בניוזלטר הבא!

באהבה והודיה גדולה,

ריי