מיקרופון משלך: למה פודקאסט עצמאי הוא המרד הכי חשוב שתעשי
- Ray Segev
- 27 בדצמ׳ 2025
- זמן קריאה 3 דקות
וירג'יניה וולף כתבה לפני כמעט מאה שנה שאישה צריכה כסף וחדר משלה כדי ליצור. היא דיברה על ספרות, אבל אם היא הייתה חיה היום, אני מוכנה להמר שהיא הייתה מוסיפה לרשימה הזו עוד משהו אחד קטן: מיקרופון.
אנחנו חיים וחיות בעידן שבו נדמה שהדלתות פתוחות לרווחה. הרי כל אחת יכולה לפתוח אינסטגרם, נכון? אבל האמת היא ששומרי הסף לא נעלמו. הם פשוט החליפו צורה. אם פעם אלו היו עורכי עיתונים ומו"לים שהחליטו איזה קול ראוי להישמע, היום אלו האלגוריתמים, חברות ההפקה הגדולות וגופי התקשורת המסחריים.
תסתכלו מה קורה בחוץ: רשתות שידור מקימות מחלקות פודקאסטים ענקיות, סלבריטאים מהוליווד מקבלים חוזי עתק בספוטיפיי, ופרסים יוקרתיים (שפעם היו שמורים לקולנוע או טלוויזיה) מחולקים היום להפקות אודיו מושקעות. הכסף הגדול נכנס, ואיתו נכנסים גם האינטרסים. הם מחפשים את המיינסטרים, את מה ש"מוכר", את מה שיעבור חלק בגרון.
לפני כמה שבועות פגשתי קולגה, פודקאסטרית עצמאית ותיקה. כשהחמאתי לה על הפודקאסט שהיא מתחזקת כבר שנים באופן עצמאי, היא סיפרה לי שהיא מוצאת את עצמה מאד בהגדרה הזאת וזה אפילו נותן לה כוח להמשיך למרות הרעש מסביב והקולות הפנימיים ששואלים כל הזמן - כמה ״מיקצועית״ צריכה להיות ההפקה, האם לצאת להקליט באולפן? או להוסיף וידאו להקלטות של הפודקאסט בבית.
אני מתארת לעצמי שאת קוראת את הפסקה האחרונה וחושבת לעצמך, גם אני שואלת את השאלות האלה, גם אני חוששת שההפקה שלי צריכה להיות מיקצועית לפי הסטנדרטים של התעשייה, אבל את אישה אחת עם תקציב של בעלת עסק עצמאית, ועדיין - יש לך מה לומר!
מה עם הקול שלך? כאן בדיוק נכנסת ההגדרה של פודקאסט עצמאי.
אז מה זה בכלל? ומה ההפך מפודקאסט עצמאי?
כדי להגדיר פודקאסט עצמאי, כדאי לדבר רגע על מה זה ההפך מפודקאסט עצמאי. אולי מסחרי? אז מסתבר שההפך הוא פודקאסט "מטעם". פודקאסט שבו יש עורך מלמעלה שאומר "זה ארוך מדי", "זה נישתי מדי", או "זה לא יעניין את המפרסמים". פודקאסט עצמאי הוא המרחב הפרוע. הוא המקום שבו את גם המנכ"לית, גם היוצרת וגם הטכנאית.
נכון, זה אומר שאין לך תקציב שיווק של ערוץ טלוויזיה. אבל זה גם אומר שיש לך משהו שלהם אין בחיים: חופש מוחלט.
הטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו לעקוף את שומרי הסף. מכל מקום בעולם - מהסלון בקריית אונו, מחדר שינה בפריז או מחניה בכרתים - אישה יכולה לפתוח מיקרופון ולשדר את האמת שלה לעולם. בלי לבקש רשות. בלי לעבור אודישן. זה ה"חדר משלך" המודרני.
מוזמנות להאזין לפרק הקסום שלי עם אדוה כהן ברר - בעלת הפודקאסט ״השורה התחתונה״ בו דיברנו על הספר ״חדר משלך״ >
בין תחרות להכרה: הדילמה
אני מודה, יש לי יחסי אהבה-שנאה עם רשימות, דירוגים ותחרויות. עוד מהילדות (כשלא נכנסתי לרשימות הבנות המקובלות או אפילו בתחרויות בשיעורי ספורט) הרגשתי שתחרויות זה לא בשבילי. העולם הישן בנוי על היררכיות - מי מקום ראשון, מי יותר טובה. אני מאמינה שיש מקום לכולן, ושההצלחה של אחת היא לא על חשבון השנייה.
ובכל זאת, משהו קרה השנה בתחרות הפודקאסטים של אתר הטכנולוגיה "גיקטיים". פתאום, בתוך עולם של ענקיות מדיה, נפתחה קטגוריה חדשה: פודקאסט עצמאי.
זה רגע שאי אפשר להתעלם ממנו. זה רגע של הכרה. ולראיה, שתי פודקאסטריות מופלאות, חברות קהילה אדירות - תמי שוחט ומורן שפיצר - עלו לגמר.
למה זה מרגש אותי? לא בגלל הטייטל או הגביע. אלא בגלל הנראות. נשים שבוחרות לעשות את זה לבד, שמשקיעות את הנשמה, הזמן והכסף שלהן כדי להביא קול אחר לעולם - מבקשות ומקבלות את הזרקור. ובעולם שבו נשים עדיין צריכות להילחם על המקום שלהן סביב השולחן, כל זרקור כזה הוא ניצחון. כל פודקאסט עצמאי של אישה שמצליח לפרוץ, הוא סדק נוסף בתקרת הזכוכית.
אז מה הקטע עם פודקאסט עצמאי?
הקטע הוא שאת לא צריכה לחכות. את לא צריכה שיגלו אותך. את לא צריכה שיגידו לך "כן". הציוד נגיש, הידע קיים (ואני כאן בשביל זה), והעולם צמא לקולות אותנטיים שלא עברו פילטרים של ועדות היגוי.
אם יש לך רעיון, אם יש לך תשוקה, אם יש לך משהו להגיד - אל תחכי לתחרות הבאה ואל תחכי לאישור מהתעשייה. קחי את המיקרופון. זה החדר שלך.
שלך, ריי.
תגובות