הג׳וס השבועי: 20 שנה (ו-4 עקרונות) שלמדתי על יצירת תוכן

היי חברות,

הבוקר אני מרגישה מאד מוצפת, מכירות את התחושה? נו, זאת שאלה רטורית, אני יודעת. זה קורה לי כי המיכל שלי מלא וגדוש בכל כך הרבה דברים ומרגיש כאילו זה עדיין לא הזמן לחבר את הנקודות, ובכל זאת אני אוהבת לכתוב לכן בראשון בבוקר. ביום שישי בתרגול היוגה - יהוטל דיברה על צמדי הניגודים כרעיון לחשוב עליו במשך התרגול. מאד התחברתי, תמיד יש לי משיכה לשני צדדים מנוגדים ובסוף אני בוחרת עם איזה כיוון ללכת ולמצוא את האיזון שלי לאותו רגע, אז היום אני בוחרת לכתוב לכן, למרות שאף אחד לא מכריח או רודף אחרי. יש לי מלא סיבות למה כן (הינה כמה שעולות לי):

1. חיבור: אני אוהבת את הריפלקציה הזאת של הכתיבה עבור עצמי, זה מפקס אותי ומקרקע לקראת השבוע.

2. נתינה: התחושה שאני כותבת ואורזת עבורכן את המחשבות שלי ואתן יכולות לקחת מזה משהו לעצמכן - עושה לי מאד טוב.

3. חשק: יש לי דברים חשובים לספר לכן. פרקים חדשים, הקורס, הג׳וס השבועי המוקלט.

4. סיסטם ומיקוד: יש גם מן קצב כזה שחשוב לי לשמר - ניוזלטר פעם בשבוע.

5. חופש: אני תמיד יכול גם לא לשלוח אותו - יש לי תמיד את חופש הבחירה.

לחצו לצפייה בפרק המלא בפודקאסט ״חושבים טוב״ של סאני דהרי ביוטיוב

בפרק שהקלטתי עם סאני דהרי (המורה המהמם שלי ליצירת תוכן וידאו וסאונד!) נפל לי אסימון רציני. תוך כדי שאני מספרת לו על הדרך שלי, הבנתי פתאום: יצירת תוכן זורמת לי בדם כבר כמעט שני עשורים.

זה לא התחיל כשהפכתי ל"פודקאסטרית". זה התחיל הרבה קודם, מתוך משבר. ב-2007 כבר נדבקתי בחיידק הבלוגים והיוטיוב, כשהייתי מעצבת תפאורה צעירה, העולם נכנס למשבר כלכלי והעבודה פשוט נעצרה. ישבתי בבית, בלי כסף, וראיתי ביוטיוב בחורה בשם iJustine שמסקרת גאדג'טים. נדלקתי. רציתי להיות היא.

אבל כשהדלקתי את המצלמה בפעם הראשונה? חטפתי כאפה. לא זיהיתי את עצמי, לא אהבתי את איך שאני נראית, וזה זרק אותי למקום של התמודדות עם דימוי גוף וערך עצמי. לא הכרתי ביחודיות שלי, לא הרגשתי שהרווחתי את הזכות לבלוט כי מי אני בכלל? משם, מתוך הכאב הזה, פתחתי את הבלוג הראשון שלי ״ריי פלוס״ ב-2009. לא מתוך אסטרטגיה שיווקית, אלא כי הייתי חייבת לדבר. הייתי חייבת להראות שאפשר אחרת.

היום, כשאני מסתכלת אחורה על הדרך שלי - מיצירת תוכן של דוגמנית פלאס-סייז שרודפת אחרי לייקים ומאכילה את "מפלצת הפיד" ב-2 בלילה, ליוצרת שבוחרת בתוכן עמוק, בקהילה ובשקט פנימי - יש לי כמה עקרונות ברזל שאני רוצה להעביר אליכן.

הנה התובנות הכי חזקות שלקחתי מהשיחה עם סאני, מזוקקות עבורכן:

1. את "חד-פעמית" (One Time Event):

הרבה נשים אומרות לי: "את מי זה מעניין? הכל כבר נאמר". התשובה שלי (וזה מגובה מדעית!): את ביטוי חד פעמי של היקום. ב-14 מיליארד שנות יקום, לא הייתה ולא תהיה עוד מישהי כמוך. יכול להיות שיש עוד פודקאסט על [הנושא שלך], אבל אין עוד פודקאסט עם הקול שלך, הסיפור שלך והעיניים שלך. זה המטבע הכי יקר היום בעולם של AI ושכפולים - החד-פעמיות שלך.

והינה ציטוט שלי בדיוק בנושא:

"אם הבטן שלך אומרת לך ליצור משהו - תקשיבי לה. זה סימן שמשהו רוצה לצאת לעולם."

2. החולשה שלך היא בעצם כוח העל שלך

פעם חשבתי שהרגישות שלי היא חולשה. ניסיתי להיות קשוחה כדי לשרוד. היום אני מבינה: בגלל שאני רגישה, אני יכולה להסתכל למישהי בעיניים, להקשיב לה באמת ולעזור לה להוציא את הסיפור שלה החוצה. שיעורי בית: קחי תכונה שחשבת שהיא "באג" אצלך, ותשאלי את עצמך - איך ביצירת תוכן הדבר הזה הופך ליתרון? (ספוילר: זה תמיד פלוס).

3. שחררי את "המפלצת" - את בעלת הבית

במשך שנים הייתי עבד של האלגוריתם. הייתי צריכה להוכיח, להעלות, להיות ב"מועדון ה-5 בבוקר" וגם ב"מועדון ה-2 בלילה". היום אני מבינה: רשתות חברתיות זה חשוב, אבל זה שטח מושכר. הכוח האמיתי הוא בנכסים שלך: פודקאסט, ניוזלטר, בלוג. מקום שבו את בונה מערכת יחסים עמוקה עם הקהילה שלך, בלי שום אלגוריתם שמפריע בדרך.

תראו איך הכל מתחבר: כאן (למעלה) בלוח ההשראה והחזון שהכנתי לי לשנת 2026 - הוספתי משפט שיזכיר לי להפסיק לגלול ולחזור ליצור:

"אנחנו מלקטים מחשבות של אחרים בגלילה אינסופית. אבל מחשבה עצמאית משלך? זה הדבר הכי יקר שיש."

4. פרפקציוניזם הוא אויב ההשראה

סאני שאל אותי איך אני מעלה סרטונים "לא מושלמים". התשובה היא פשוטה: אם אני אעשה רק דברים מושלמים, אני אעשה הרבה פחות... וגם אגרום לנשים אחרות לחשוב שזה בלתי אפשרי עבורן. כשאני מעלה תוכן לא ערוך עד הסוף, או כשאני משתפת שאני מציירת (גם כשיוצא עקום), אני נותנת לגיטימציה לאחרות לעשות. וזה המודלינג הכי טוב שאני יכולה לתת.

ובהקשר הזה - אני כל כך מאמינה במשפט הזה שאמרתי שהייתי חייבת להוסיף אותו כאן, בתור מישהי שהיתה מכורה לטייטלים, תארים, הישגים וכו׳:

"טייטל רק מרחיק. אני לא קמה בבוקר בשביל 'טייטל', אני קמה בשביל השליחות שלי."

אנחנו נמצאות בישורת האחרונה של השנה. דצמבר הוא תמיד חודש של סיכומים, אבל גם של התחלות חדשות. בדיוק סיימתי את המחזור העשירי (המרגש!) של "פודקאסט משלך", ובפרק החדש של "הג'וס השבועי המוקלט", אירחתי בוגרת שלי (מהמחזור החמישי של פודקאסט משלך) תמי שוחט, יוצרת הפודקאסט "מסע האורשינה", שחוגגת שנה להולדת הפודקאסט שלה.

תמי הגיעה אליי עם פחד טכנולוגי וחששות (כמו כולנו), אבל עם ידיעה פנימית אחת: שזה הדבר שהיא תצטער אם היא לא תעשה. בשיחה שלנו היא טבעה מושג חדש שפשוט העיף לי את המוח, ואני מאמצת אותו ל-2026:

התמסעות (התמסרות + מסע)

זה השילוב הקסום בין להסכים לצאת למסע, לבין להתמסר אליו לגמרי. דיברנו על זה בג׳וס הקודם רוב החיים הרגילו אותנו להיות "צ'ייסריות" (Chasers) - לרדוף אחרי הלייקים, האישורים והתוצאות המהירות. אבל הכוח האמיתי הוא בלהיות "צ'וזרית" (Chooser) - זו שבוחרת בעצמה, בקול שלה ובדרך שלה, גם כשהיא לא יודעת בדיוק לאן זה יוביל. בפרק אנחנו מדברות על איך עושים את המעבר הזה מרדיפה לבחירה, ואיך הופכים את הפודקאסט למסע שמשנה חיים. תמי סיימה במשפט המעולה:

״פודקאסט עושים באהבה, או לא עושים בכלל״

וסקופ קטן שמרגש אותי ומוכיח כמה עבודה מדויקת ועקבית היא אפקטיבית: החידוש שהופיע בפרק האחרון של תמי (שהיא רמזה עליו בשיחה שלנו) הוא שיתוף פעולה עם הוצאת הספרים ״מטר״ ועם האורחת המופלאה ורד פלדמן שהיא שחקנית ומומחית לשפת גוף ועכשיו גם סופרת! כן כן, הפודקאסט של תמי רק בן שנה, וכבר משיק ספונסר שווה ביותר.

להאזנה וצפייה לפרק המלא גם בספוטיפיי >>

מפה לשם למרות ההצפה הרגעית שליוותה אותי מהסופ״ש, התגבש לו ג׳וס עם מלא ערך בעיני. יש לי עוד המון המלצות, על פודקאסטיפם שווים מהקהילה שלנו, ובכל פעם אשתף כאן ובג׳וס המוקלט, מהתהליכים מאחורי הקלעים של יוצרות פודקאסטים עצמאיות, זה הכי מסקרן ומלמד בעיני. מזמינה אתכן לכתוב לי שאלות ורעיונות על ה״מאחורי הקלעים״ של פודקאסט ואשמח מאד להרחיב.

וכמובן - בואי להיות צ'וזרית ב-2026: 

ההרשמה למחזור הבא של "פודקאסט משלך" (בשיתוף אורקה) נפתחה! אנחנו יוצאות לדרך ב-1.2.2026. אם מדגדג לך בקצות האצבעות לעבור מכיסא המאזינה לכיסא השדרנית, זה הזמן.

כל הפרטים והרשמה כאן >>

שיהיה שבוע של בחירות נכונות, יצירה והתמסעות,

ריי