להיפרד מהרשתות החברתיות – כן או לא?

המילה החשובה ביותר שלמדתי כשיצאתי לדרך העצמאית היא פרואקטיביות. לקחת יוזמה, להיות זו שמושכת בחוטים במקום לחכות שמישהו יזיז בשבילי את העולם. ככל שאני מתבגרת אני מצפה מעצמי ומהאנשים סביבי לא רק להגיב למציאות אלא לעצב אותה.

מהי בעצם פרואקטיביות? מדובר בהבנה שאת מניעה תהליכים, מקדימה לחשוב צעד קדימה, לא מחכה שמישהו יפתור עבורך דברים ולא מניחה שדברים “יקרו מעצמם”. פרואקטיביות היא כמו שריר – ככל שמפעילים אותו, הוא גדל. ותמיד אפשר להתחיל בקטן: לשלוח מייל במקום לחכות, לעשות צעד ראשון בשיחה שאולי מפחידה אותך, להציע עזרה במקום לחכות להזמנה.

בעולם של היום, כשהכול זז בקצב מטורף, אנחנו נוטות לשכוח את הכוח שלנו לבחור ולהשפיע. אז אני רוצה לשאול אותך, חֲבֵרָה שלי: איפה את רואה את עצמך על הציר פרואקטיבית–פאסיבית? האם את מרגישה שאת זאת שמחוללת הזדמנויות, או שאת ממתינה שדברים יקרו מעצמם?

השאלות הללו הן תחילת הדרך להבנת המקום שלך, כי בלי מודעות אי אפשר לשנות. וחשוב לי להדגיש – התשובות הן שלך, אין כאן תשובות נכונות או לא נכונות. רק כנות בינך לבין עצמך.

בשבוע האחרון קראתי פוסט מרתק מאת סת’ וורקהייזר מ־Social Media Escape Club (את יכולה לקרוא אותו כאן >>>), שבו הוא מדבר על “האשליה” של הרשתות החברתיות. אנחנו כל כך פוחדות לעזוב אותן מפני שהתרגלנו לחשוב שאם לא נהיה שם, נעלם. אבל האמת היא שאפשר למחוק אפליקציה ליום אחד ולגלות שהחיים נמשכים.

סת’ מדבר על כך ש־FOMO (הפחד להחמיץ) הוא אשליה, כשאנחנו ״מבזבזות״ את התוכן הכי טוב שלנו ברשתות החברתיות ושומטות אותו אל תהום האלגוריתמים – רוב הקהל בכלל לא רואה אותו. הוא מציע לחשוב מחוץ לקופסה: מה אם ננצל את הזמן שאנחנו מגלגלות בפיד ונשקיע אותו בעצמנו – לטפח את האומנות, לשלוח עבודות לאנשים אמיתיים, להדפיס פליירים או לפגוש קהל פנים אל פנים?

ככל שאני חושבת על זה, אני מזהה בתוכי שני קולות: אחד שנהנה לייצר תוכן באינסטגרם, ואחד שמרגיש עייפות, תסכול ואפילו תלות. הפומו להגדיל את העוקבות, לקבל יותר לייקים וחשיפה – מאיפה זה מגיע? מי קבע שמי שלא שם לא קיים? אם כולנו נחשפות רק ל־3% מהתוכן, אולי זה לא נכון שכדי להתקיים צריך להיות ברשתות כל הזמן?

עבורי, להישאר באינסטגרם ולרוץ אחרי שינויים באלגוריתם מרגיש כמו בחירה פאסיבית: אני מוותרת על השליטה ומנסה להתאים את עצמי למערכת שלא בהכרח משרתת אותי. יש כאן דיון אמיתי שמעניין לפתוח: מה אנחנו מרוויחות מהרשתות, ומה אנחנו מפסידות? האם הן מקדמות אותנו או מרחיקות אותנו מהמטרות שלנו? זו לא קריאה להעלים אותן לחלוטין, אלא הזמנה לבחון את היחסים שלנו איתן ולראות איך אפשר להפוך אותן לכלי ולא לתכלית.

למה חשוב להבין אם אנחנו פרואקטיביות או לא?

כשאני מדברת על פודקאסט ועל מיתוג אישי, אני בעצם מדברת על חיבור לבטן – לאינטואיציה שלך.

בפודקאסט אנחנו מעזות לשאול שאלות כמו “מה נכון לי?”, “מה מרגיש לי הגיוני?”, “מה עולה בקנה אחד עם הערכים שלי?”. להיות פרואקטיבית זה קודם כל לשאול שאלות. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל כשאנחנו פועלות בלי לעצור לחשוב, אנחנו לפעמים מוצאות את עצמנו במסלול שלא בחרנו בו.

בחודשים האחרונים אני מחפשת את הדרך שלי ברשתות החברתיות ושואלת: מה המטרה? האם אני מחפשת חשיפה? שייכות? הכרה? ושוב ושוב עולה התחושה שהפלטפורמות לא מספקות את מה שאני מחפשת. הפומו שהסושיאל מדיה יוצרת גורם לנו להרגיש שאם לא נהיה שם נעלם – אבל זו אשליה שנוגעת בפחד הבסיסי שלנו להיות לבד, שקופות או לא שייכות. לכן בעיניי להבין אם את פרואקטיבית או לא זה צעד קריטי.

זה לא מבחן אופי, אלא כלי לקבל החלטות: אם משהו לא מרגיש טוב, יש לך אפשרות לשנות. אם המטרה היא פרנסה – צריך לזכור שאי‑אפשר לשלם במכולת בלייקים או בצפיות. גם בתקופות שבהן הייתה לי חשיפה גבוהה (לפני שהאלגוריתם השתנה והבנתי שאני רצה אחרי הזנב של עצמי), זה לא בהכרח תורגם להכנסות או לתוצאות ממשיות. כולנו רוצות להתפרנס בכבוד, להגשים חלומות, ולחיות חיים שעולים בקנה אחד עם מי שאנחנו רוצות להיות.

פרואקטיביות היא לא רק פעולה חיצונית, היא תהליך מתמשך של הקשבה פנימית ודיוק. לשאול: האם טוב לי כאן? האם זה משרת אותי? האם אני פועלת מתוך בחירה או מתוך פחד? את התשובות רק את יכולה לספק, וחשוב שתדעי שיש לך את הכוח להחליט.

BECOMING: ההרצאה בכנס “מאישה לאישה”

השבוע נתתי הרצאה בכנס “מאישה לאישה – מעבירות את חכמת השבט”, בהפקתה המופלאה של מיטל פרייברג לוסטיג, יזמת, אשת חזון וגם פודקאסטרית שאצרה את הכנס הזה באופן כל כך מדויק ושלם - ממש מעורר הערצה.

תוך כדי עבודה על המצגת עלתה בי מילה אחת: BECOMING – להפוך לאישה שאנחנו רוצות להיות. אני מרגישה שהעבודה על הפודקאסט שלי, “ג'וסיטוק”, תוך מפגשים עם נשים, שאילת שאלות ובחירות קטנות פרואקטיביות, הביאה אותי להגשים חלום ולעצב לעצמי את החיים שאני רוצה. שמתי לב שזה קורה לכל מי שמתחילה פודקאסט ומתמידה: זה פורמט עמוק, מחבר, אינטימי, שמבקש מאיתנו להביא את המתנה שלנו לעולם.

אחרי ההרצאה נתתי לינק להרשמה לניוזלטר – ונרשמו למעלה מ-100 נשים! זה ריגש אותי מאוד ומילא אותי תחושת משמעות. לכן אני רוצה לפנות אליכן כאן (כל מי שנרשמה אחרי הכנס) ולומר: ברוכות הבאות! כאן אני מעניקה את התוכן הכי טוב שלי – לצד הפודקאסט והניוזלטר, ובחיים האמיתיים, במפגשי הקהילה ובאולפן, אתן מקבלות את החוויה המלאה של ריי.

זה לא מתאים לכל אחת, וזה בסדר: כשאני מפסיקה לרדוף אחרי פומו של עוד עוקבות שאני לא מכירה ומכוונת למפגש עם נשים אמיתיות, אני מרגישה סיפוק עמוק יותר. ככל שאני פוגשת נשים פרואקטיביות שכל אחת יוצרת את הרשת שלה, אנחנו מרחיבות את האור בעולם. אם היית בכנס או אם פספסת – אני מאוד ממליצה לרכוש את ההקלטה (כאן בלינק). זה מצבור בלתי ייאמן של חכמה ועוצמה נשית. אני צפיתי ביום ג’ והתחזקתי כל כך, וכשנתתי את ההרצאה ביום ד’ הרגשתי שאני מחוברת לתדר הזה ונהנית מכל רגע.

אפרופו מדדי vהצלחה שדיברנו עליהם בניזולטרים האחרונים, זה המדד הכי חשוב מבחינתי: להרגיש חיבור. יחד עם זה, ההרשמות לניוזלטר, הפניות האישיות, ואפילו אחת שכבר פתחה לעצמה ערוץ פודקאסט בזכות המדריך החינמי שחילקתי – כל אלה הם עדות לכוח של פרואקטיביות והשפעה אמיתית.

אני כל כך אשמח לשמוע מה את חושבת, לייצר שיח ולהמשיך להעביר יחד איתך את חכמת השבט הלאה לעוד נשים! רוצה להיות פרואקטיבית? תכתבי לי מה הערך שאת בוחרת לעצמך השנה ונתחיל שיחה!

הדובדבן שבקצפת השבוע היה מפגש הקהילה ביום חמישי

כשהקמתי את קבוצת הווטצאפ “פודקאסט משלך” לא ידעתי לאן זה יוביל. חשבתי שזה תחום נישתי, ותהיתי מי בכלל תצטרף – והנה היום אנחנו כמעט מאה נשים!

הפעם החלטתי שלא להילחץ ממספר המשתתפות. אני מזמינה בלב פתוח, ומי שמגיעה – מגיעה. לקראת השנה החדשה רציתי ליצור משהו מחבר ומעצים שיזכיר לנו לעשות בחירות פרואקטיביות.

זוכרות את חגית מנדל? הפוטותרפיסטית המחוננת שכתבתי עליה כאן ושאיתי בתהליך דיוק הסיפור של “מהותה צילום” - שם המותג, העסק והפודקאסט שלה. התקשרתי אליה ושאלתי מה היא חושבת על תוכן של מיני סדנה או תרגיל פוטותרפיה במפגש – ולשמחתי היא הסכימה.

חגית ביקשה שכל אחת תבחר ערך שהיא רוצה עוד ממנו השנה. אני בחרתי “חופש” (איך לא?) והתחלנו ליצור קולאז’ אינטואיטיבי תוך הנחיה עדינה וקסומה של חגית. השאלה שהנחתה אותנו הייתה: מה תפס אותי ולמה? הקולאז’ שלי כבר ממוסגר בצד שולחן העבודה, והוא מזכיר לי בכל יום את הערך שבחרתי.

אני מזמינה גם אותך לעשות את התרגיל:

בחרי ערך שמשמעותי לך, גזרי מגזינים או הדפיסי תמונות בלי לחשוב יותר מדי, צרי קולאז’ שמעורר בך רגש, ושאלי את עצמך – מה תפס אותי ולמה? זה תרגיל פשוט ומרפא שמחזיר אותנו לבטן ולדמיון.

ואם תעשי אותו – אשמח שתשלחי לי תמונה ושתשתפי בחוויה! זה בדיוק מסוג הפעולות הפרואקטיביות שמחברות אותנו לעצמנו ומזכירות לנו ליצור את המציאות שלנו.

אם לקחת משהו מהניוזלטר הזה - שתפי אותו עם חברות. ואם את רוצה להתייעץ לגבי הפודקאסט שלך, הסיפור של העסק, מיתוג אישי או בכלל מרגישה צורך במישהי כמוני שתלך איתך יד ביד ביציאה החוצה לאור – אני כאן עם תוכניות מותאמות אישית (מיכל שלנו עוזרת להתאים לכל אחת את החבילה המדויקת).

ואם הגעת עד כאן – את בדרך הנכונה. תסמכי על עצמך, תשאלי שאלות ותהיי פרואקטיבית בקצב שלך.

לעמוד השירותים באתר שלי לכל האפשרויות לעבוד איתי.

קבוצת הווטצאפ של ״פודקאסט משלך״ פתוחה לכל מי שהתחום מעניין אותה.

ולמאמרים המעמיקים שאני כותבת ומעלה בכל שבוע בבלוג >

״ג׳וסיטוק ביזנס״ לכל מי שרוצה לספר את הסיפור שלה בשיחה איתי שתתפרסם בפודקאסט ג׳וסיטוק, כולל חבילת תוכן וחשיפה שלי בכל הנכסים שלי מוזמנות לקרוא עליו באתר >

בא לך לדבר? אני פה בשבילך:

שלחי לי מייל, ווטצאפ או הודעה באינסטגרם

באהבה, ריי