תשובה קצרה (לפני שנצלול): כדי להתחיל פודקאסט עצמאי לא צריך אולפן ולא ציוד יקר. אפשר להתחיל במיקרופון בסיסי ב-200 שקל וחדר שקט. מה שבאמת קובע אם תגיעי לפרק העשרים זה לא הטכני, אלא לדעת מה יש לך לומר ולמי. רוב הפודקאסטים לא נכשלים בגלל סאונד גרוע, אלא כי לא היה ברור מה הם באו לומר. וזה בדיוק הכיוון שהמדריך הזה פותח בו.
קראת כבר כמה מדריכים לפתיחת פודקאסט, אולי אפילו התחלת לבחור מיקרופון, ועדיין לא לחצת על Rec.
זה לא במקרה, וזה לא כי משהו לא בסדר איתך.
אין מחסור במדריכים. האמת היא שיש עודף. חלקם יגידו לך איזה מיקרופון לקנות וכמה עולה סטאפ בסיסי מול מקצועי. הטובים שבהם כבר לא עוצרים שם, והם יגידו לך גם את האמת הפחות נעימה: שפרק לוקח הרבה יותר זמן ממה שחשבת, ושהמספרים בהתחלה נמוכים ממה שדמיינת.
כל זה נכון. ואני עדיין חושבת שחסרה שם שאלה אחת.
כי לפני "איך מקליטים" ו"איך מתמידים", יש שאלה שקודמת לשתיהן: מה בכלל יש לך לומר?
אבל לפני שניגע בה, אני רוצה לספר לך על הציוד שלי. כי הוא בעצם מסביר את הכל.
התחלתי להקליט ב-2020, והפרקים הראשונים שלי נשמעו רע. באמת רע. אז ב-2021 החלטתי להשקיע בציוד: כרטיס קול, שני מיקרופונים דינמיים קלאסיים שעלו בין 200 ל-300 שקל, מעמדים וכבלים. את האורחות והאורחים צילמתי בטלפון, וככה יכולתי לפרסם גם קטעים לרשתות.
את הערכה הזאת לקחתי איתי בכל רחבי הארץ. הקלטתי איתה פרק ביער, הקלטתי בפינת רחוב בעיר, והקלטתי איתה כשסופה התחילה בחוץ והחלון היה פתוח. הקלטתי עם רעשי רקע שלא הייתי בוחרת. המעמדים התחלפו בדרך, ניסיתי גם מיקרופונים אחרים, וכשהקמתי אולפן משלי, אותם שני מיקרופונים ואותו כרטיס קול עברו לשם והמשיכו לעבוד.
חמש שנים. אותה ערכה.
בשלב מסוים נשים התחילו לבקש לקנות ממני את הציוד. במקום זה הכנתי להן רשימת המלצות, כי לא הייתה לי שום סיבה להחליף את מה שיש לי. הכל עובד פיקס, ואני פשוט לא מאמינה בלהחליף דברים שעובדים.
אז כן, יש במדריך הזה חלק על ציוד, אבל הוא קצר במיוחד. אחרי 150 פרקים בפודקאסט שלי, עוד 40 בפודקאסט "אנשים", מאות הקלטות באולפן ולמעלה מ-40 פודקאסטים שעזרתי להקים, אני יכולה להגיד לך בביטחון שהמיקרופון הוא אף פעם לא מה שעצר מישהי.
וגם לא חוסר משמעת או התמדה. אף אחת לא נשחקת מלדבר את הדבר שהיא הכי מאמינה בו. אבל פודקאסט שהוקם לפני שהיה ברור מה הוא בא לומר, יכול לאבד מהר מאד את האנרגיה של ההתחלה.
בשביל זה כתבתי את המדריך הזה.
מאת ריי שגב. יזמית תוכן ומפיקת פודקאסטים. מגישה מ-2020, ומלמדת נשים לבנות פודקאסט עצמאי מ-2023.
שלב 1: לוודא שיש מקום (ויש)
כמעט תמיד השאלה הראשונה היא: "תגידי ריי, השוק לא עמוס מדי? יש מקום לעוד פודקאסט?"
התשובה הקצרה: כן, הוא עמוס. אבל תמיד יש מקום לעוד קולות חדשים.
נכון, יש מיליוני פודקאסטים בעולם ועשרות אלפים בישראל, אבל רובם המכריע לא עוברים את הפרק העשירי. כלומר, השוק עמוס בניסיונות, לא בקולות עקביים.
ויש עוד סיבה להתחיל דווקא עכשיו. בעולם שבו אלגוריתמים משתנים כל חודש, פודקאסט הוא אחד הכלים האחרונים שנותנים לך בעלות מלאה על התוכן. הוא באמת שלך, ואף אחד לא משנה לך את הכללים באמצע.
הדבר הכי משמעותי בעיני הוא שפודקאסט הוא מרחב שבו את יכולה לבטא את עצמך בחופשיות, בלי שומרי סף. בלי עורך שמחליט אם הנושא שלך ״סקסי״ מספיק, בלי חברת פרסום שמחפשת ויראליות, בלי מותג שצריך לאשר את המסר. את לא צריכה שאף אחד ייתן לך את הבמה. את פותחת אותה בעצמך.
שלב 2: להכיר את המחסום האמיתי
בואי נגיד את זה בכנות: זה אף פעם לא באמת הטכנולוגיה שעוצרת אותנו. זה הפחד.
אחרי 12 מחזורים של הקורס ועשרות נשים שליוויתי, אני מזהה שלושה פחדים מרכזיים:
- פחד מחשיפה: מה יחשבו עליי? מה יגידו בעבודה, המשפחה, החברות?
- פחד מחוסר מקצועיות: אני לא נשמעת כמו רדיו, אני מגמגמת, הקול שלי מעצבן אותי כשאני שומעת אותו מוקלט.
- פחד מהריק: ואם אף אחת לא תקשיב? ואם אני מדברת לעצמי?
שימי לב שאף אחד מהפחדים האלה הוא לא "אין לי מיקרופון טוב", ואף אחד מהם לא נפתר עם כרטיס אשראי.
ואני יודעת את זה לא רק מהנשים שליוויתי. אני יודעת את זה כי הייתי שם בעצמי.
שנים חיפשתי מקום לבטא את עצמי. בהתחלה הייתי בטוחה שקודם אני צריכה להפוך למותג, לתפוס במה כדוגמנית פלאס-סייז ולהניף דגל עבור נשים אחרות, ורק אז יהיה לי אישור לדבר. התארחתי בהמון תוכניות בטלויזיה, סיפרתי את הסיפור שלי בראיונות במגזינים, תמיד דרך הפריזמה של אקטיביסטית ויזמת בתחום דימוי הגוף. אבל באיזשהו שלב התחלתי קצת להשתעמם, והרגשתי שיש לי לתת הרבה מעבר. בא לי לדבר על עוד דברים, לחקור את האלגוריתם האנושי שלי.
נכון, היה לי ניסיון מול קהל. אבל הפחד לעשות את זה לבד היה משתק. לכן זה לקח לי זמן עד שאזרתי כוח. לפני כן ניסיתי את הדרכים ה"בטוחות": כתבתי בריף רעיוני והתחלתי לחפש חסות, לקשר את התוכן שלי להפקה של מגזין או בשיתוף פעולה עם מותג. חיכיתי שמישהו יבין את הפוטנציאל וייתן לי את הבמה.
זה לא עבד. וכשהצורך לבטא את עצמי גבר על הפחד, לא הייתה לי ברירה אלא לקפוץ למים וללמד את עצמי לשחות. היום אני כאן כדי לעזור לך לעשות את הקפיצה הזאת ביחד, בצורה הרבה יותר ממוקדת מאיך שאני עשיתי אותה.
הנה שלוש אבחנות שעזרו לנשים שליוויתי, ולי, לעבור את המחסום:
- הפחד הוא לא מכשול. דווקא כשמה שיש לך להגיד אמיתי וחשוף, זה טבעי שיהיה מפחיד להגיד אותו. אז הפחד הזה הוא בעצם הסימן שיש לך משהו שחשוב לך להגיד.
- המאזינות שלך לא מחפשות קריינית. הן לא מחכות לקול של שדרנית רדיו. הן מחפשות אותך, עם הפגיעות, עם הצחוק, עם הדרך המוזרה והייחודית שבה את מסבירה דברים.
- הפרקים הראשונים הם לא מוצר סופי. הם הדרך שלך למצוא את הקול שלך. אף אחת לא נשמעת בפרק הראשון כמו שהיא תישמע בפרק העשרים.
ברגע שהשאלה עוברת מ_"איך אני נשמעת?"_ ל_"מי צריכה לשמוע את זה?"_, הפחד אולי לא נעלם, אבל הוא הופך למשני. פתאום הפוקוס הוא לא רק עלייך. אלא על התוכן והמסרים שאת צינור להעביר אותם הלאה.
את התרגילים המלאים לפירוק הפחד אנחנו עושות במודול הראשון של פודקאסט משלך. הוא הראשון, ולא במקרה.
שלב 3: פודקאסט לנשים, ולמה הנישה שלך היא היתרון
הטעות הכי נפוצה של פודקאסטריות מתחילות היא לנסות לדבר אל כולם. ההיגיון נשמע נכון: ככל שאדבר לקהל רחב יותר, יותר א.נשים יקשיבו.
בפועל, זה עובד הפוך. כשאת מדברת אל כולם, אף אחת לא מרגישה שאת מדברת אליה.
לבחור נישה, זה לא לצמצם את עצמך. זה להגיד בבירור: כאן, אני יודעת על מה אני מדברת. וזה גם המקום שבו מה שיש לך לומר פוגש את מי שהכי צריכה לשמוע אותו.
לדוגמה, פודקאסט על "יזמות" הוא כללי מדי. פודקאסט על "נשים שמקימות עסק ראשון אחרי גיל 40", פה יש קהל, יש חיבור, יש נישה.
כשאת מקליטה, את לא מדברת למיליון איש. את מדברת לאישה אחת. פודקאסט זה תוכן שמושמע בזמן שהמאזינה שלך נוהגת בדרך לעבודה, עושה הליכה או מקפלת כביסה. אין עוד פורמט שמאפשר עומק ואינטימיות כאלה, וזה הכוח שלו.
שלב 4: לזקק מה הפודקאסט הזה עושה בעולם
זאת העבודה שהכי מפתה לדלג עליה, כי זאת שאלה מהותית וגדולה שלפעמים צריך לקחת את הזמן ולחשוב עליה, לנסח שוב ושוב עד שמגיעות למשהו שמרגיש מדוייק. הינה ארבעה דברים ששווה לך לענות עליהם לעצמך בתהליך הזה:
- נקודת המפנה. מה קרה שגרם לך להבין שמשהו חייב להשתנות? סיפור טוב תמיד מתחיל ברגע של שינוי.
- ה"למה" העמוק. למה דווקא הנושא הזה, ולמה דווקא עכשיו? איזה חוסר את באה למלא?
- הערכים. על מה את עומדת, ועל מה את לא מוכנה להתפשר? זה יקבע את הטון, את בחירת האורחות ואפילו את הצבעים בקאבר.
- משפט הליבה. משפט אחד שאת חוזרת אליו בכל פעם שאת מתלבטת אם משהו נכנס לפודקאסט או לא.
ברגע שהמשפט הזה כתוב מולך, כל שאר ההחלטות פשוט נגזרות ממנו. שם הפודקאסט, הקאבר, הנושאים לפרקים, מי האורחות.
זה בהחלט מאתגר, אבל את העבודה עצמה, לחפור בפחד ולזקק את משפט הליבה שלך, אי אפשר לעשות מקריאה. רק תוך כדי עשייה ותנועה.
זאת הסיבה בניתי את פודקאסט משלך: קורס דיגיטלי שאת עושה בקצב שלך, מהספה, עם גישה לתמיד. שני המודולים הראשונים שלו מוקדשים לעבודה הזאת, ומי שרוצה יכולה להוסיף גם פגישת אסטרטגיה אישית איתי אחת על אחת. מהניסיון שלי, זה החלק הכי משמעותי ולא כדאי לוותר עליו.
שלב 5: הצד הטכני, בפסקה אחת
אני יודעת שחיכית לחלק הזה, אז הנה העיקרון היחיד שבאמת חשוב:
מיקרופון יקר בחדר עם אקוסטיקה גרועה יישמע פחות טוב ממיקרופון זול בחדר מטופל.
זה כל הסוד. חדר עם שטיח, וילונות, ספה וארון בגדים פתוח יעשה לסאונד שלך יותר טוב מאשר שדרוג של מאות שקלים בציוד. סאונד טוב הוא כבוד בסיסי למאזינה, אבל הוא לא דורש אולפן ולא ציוד יקר. את הערכה שלי עם כרטיס הקול והמיקרופונים הבסיסיים, אם את זוכרת, שמעת בהקלטות פרקים ביער ובזמן סופה. מה שהשפיע על איכות הסאונד היה, האקוסטיקה בחלל שבו הקלטנו והטיפול בעריכה אחר כך.
את רשימת הציוד המדויקת שאני עובדת איתה, כולל הדגמים והמחירים, ריכזתי בעמוד המומלצים של ריי כדי לא להעמיס כאן. השורה התחתונה: אל תתני לציוד לעצור אותך.
שלב 6: להקליט פיילוט שאף אחד לא ישמע
זה כנראה הטיפ הכי משחרר שלי: הפרק הראשון שלך לא חייב לעלות לאוויר.
תקליטי אותו, תשמעי אותו, ותשאירי אותו במגירה. אני קוראת לזה "הפיילוט הסודי".
בפיילוט הזה יקרו שני דברים. הראשון, את תשמעי את הקול שלך מוקלט, וזה רגע שיכול להציף, כי אנחנו לא רגילות לשמוע את הקול שלנו מבחוץ. עדיף שהוא יקרה כשאף אחת לא שומעת, ובלי הלחץ שזה יעלה לאוויר. השני, את תגלי מה עובד לך: אם את זורמת יותר לבד או בשיחה, אם את צריכה נקודות כתובות מולך, וכמה זמן לוקח לך להתחמם.
רק אחרי שעברת את זה פעם אחת, תחליטי איך ייראה הפרק הראשון האמיתי שלך.
שלב 7: מה שמחזיק פודקאסט לאורך זמן
יגידו לך שהסוד הוא התמדה, וזה נכון חלקית. אבל התמדה היא לא עניין של משמעת או כוח רצון. כשברור לך מה יש לך לומר, אין איזה מרתון שאת חייבת לצלוח עד הסוף. יש רק עוד פרק שבא לך להוציא.
זה ההבדל האמיתי בין פודקאסט שצומח ומשגשג לכזה שנעלם. לא כישרון, ולא סיבולת. פשוט קשר חי ועמוק לדבר שבאת להגיד.
ומתוך המקום הזה, כן, יש כמה בחירות שמקלות עלייך. הראשונה היא התדירות: עדיף לפרסם פרק אחת לשלושה שבועות - באופן קבוע לאורך שנה, מאשר 10 פרקים יומיומיים במשך שבועיים ואז עצירה של חצי שנה. ולפני שאת קובעת לו״ז, תשאלי את עצמך: מה הקצב שאני יכולה לשמור עליו גם בשבוע קשה? זה הלו״ז שלך, לא מה שנהוג, או מה שכולם עושים.
הבחירה השנייה היא איך מקליטים אותו. פרק אחד בכל פעם, או יום הקלטה אחד שבו את מקליטה שניים או שלושה פרקים ברצף. ככה את לא מתחילה מאפס בכל פעם. שווה לנסות ולבדוק מה עובד לך בפועל.
מותר הכל - גם לעצור בין עונות. זה חלק מהשיטה, לא כישלון בה. אני עובדת ככה בעצמי, וזה בדיוק מה שמאפשר לי להמשיך שנים. אני מרגישה נוח להקליט כשמתאים ונוח ולעשות הפסקה כשאני צריכה.
שלב 8: ואז פשוט מתחילים
עשוי עדיף על מושלם. זו לא סיסמה, זו שיטת עבודה.
אל תחכי לרגע שבו תרגישי מוכנה במאה אחוז, כי הרגע הזה לא יגיע. הוא לא הגיע גם אצלי.
המיקרופון הוא רק כלי. הסיפור הוא את. יש מספיק מי שילמד אותך איך ״להישמע טוב״. אני רק רוצה לוודא שאת מחוברת למה שיש לך להגיד.
שאלות נפוצות
השוק לא עמוס מדי?
עמוס, אבל תמיד יש מקום לעוד קול חדש. רוב הפודקאסטים לא שורדים את הפרק העשירי, מה שאומר שהשוק מלא בניסיונות ולא בקולות עקביים. אם יש לך זווית אישית או מומחיות ספציפית, המקום שלך עדיין פנוי.
קראתי כבר כמה מדריכים ועדיין לא התחלתי. למה?
כי רוב המדריכים עונים על שאלות טכניות או על שאלות של התמדה, ואת תקועה במקום אחר. אם את יודעת בדיוק איך מקליטים ועדיין לא לחצת Rec, הבעיה היא כמעט תמיד אחת משתיים: או שאת לא בטוחה מה יש לך לומר, או שאת פוחדת מהרגע שבו מישהי אחרת תשמע. שני אלה לא נפתרים במדריך נוסף.
כמה דקות צריך להיות אורך פרק?
אין חוקים, יש היגיון. הכלל שלי: שהפרק יהיה בדיוק באורך שלוקח לך להגיד את מה שיש לך, בלי למרוח. עדיף קצר ומהודק מארוך ומייגע. אבל הכי טוב זה להקשיב לעצמך כמאזינה: אם את אוהבת פודקאסטים קצרים ואין לך סבלנות לארוכים, זו כבר התשובה שלך. לכל אחת יש את הקצב שלה, וזו החלטה אישית שתלויה בסגנון. אין כאן תשובה אחת נכונה.
צריך להיות מומחית כדי להתחיל?
לא. פודקאסט הוא מקום לחקור, לשאול ולשתף מהניסיון. חלק מהפודקאסטים הכי משפיעים הם של כאלה ששואלות, חוקרות, לומדות בקול ומשתפות בגובה העיניים בתגליות מהדרך.
איך מרוויחים מפודקאסט?
פודקאסט הוא לא מכונת כסף, בטח שלא מיידית. הוא בונה קודם כל סמכות ואמון, ומשם מגיעים חיבורים, לקוחות, שיתופי פעולה והזדמנויות שלא היו נפתחים אחרת. שירותים, חסויות ומוצרים משלך יבואו בהמשך, אם תרצי, כשיש לך כבר קהל שסומך עלייך. אבל, וזה חשוב, אם את מתחילה פודקאסט רק בשביל הכסף, כנראה שלא תגיעי לשם. הרחבתי על זה בשיחה עם אירה שוסטר, ואת מוזמנת להאזין בפרק כאן.
סיכום
הצד הטכני של פודקאסט הוא אמיתי, ויש מה ללמוד בו, אבל הוא לא מה שיעצור אותך. אותו אפשר ללמוד, או פשוט להוציא לאנשי מקצוע: אולפן או עריכה חיצונית.
מה שלוקח זמן, ומה שקובע אם תגיעי לפרק העשרים, זה להתחבר למה שיש לך לומר, לדייק למי, ולהבין למה דווקא את. זה החלק היחיד שאף אחד לא יכול לעשות במקומך.
אם את רוצה לצלול לזה בצורה מסודרת, בניתי את פודקאסט משלך, קורס דיגיטלי שלוקח אותך מהרעיון ועד הפרק הראשון שעולה לאוויר, בדיוק בקצב שלך.
ואם את עוד בשלב של לחשוב על זה, אני שולחת בכל יום שישי בבוקר את הג'וס השבועי, מכתב על יצירה, פודקאסטים ועסקים בקצב שפוי.
אבל יותר מהכל, אני מקווה שתעשי השבוע צעד אחד קטן. עוד לא הקלטה, ובטח שלא פרק. אני מזמינה אותך לפתוח מחברת או פתק בטלפון ולכתוב את הרעיונות שרצים לך בראש, או לשבת עם חברה טובה ולספר לה מה בא לך להגיד. את יכולה אפילו לפתוח את ChatGPT ולחשוב יחד איתו בקול. כל דבר שנותן למה שיש לך לומר קצת זמן ומקום. משם כבר הרבה יותר קל להתחיל. בהצלחה!
