הג'וס השבועי: איך מונעים מטיפה להתייבש?
- 25 בינו׳
- זמן קריאה 5 דקות
השבוע האחרון הרגיש לי כמו סערה אנרגטית אחת גדולה. האוויר הרגיש דחוס, נפיץ, כאילו התדרים משתוללים ומבקשים להתפרק. וככה מתוך התחושות וההרגשות (שאני כבר לא מזדהה איתם), קפץ לי זיכרון של סרט שהיה משמעותי בשבילי כשהייתי חיילת צעירה שגרה בבית השריון בתל אביב. אני זוכרת את עצמי אז, מנסה לבלוע את העיר הגדולה, אבל בפועל מרגישה שהעיר עומדת לבלוע אותי. כנערת כפר שהעיר הקרובה היתה ירושלים - תל אביב גרמה לי להרגיש קטנה ותמימה (מה שלא היה רחוק מהאמת...). האינטנסיביות, הרעש, הגודל. כדי לא ללכת לאיבוד, יצרתי לעצמי "חדר משלי" בתוך האולם
החשוך של סינמטק תל אביב. עשיתי מנוי והייתי בורחת לשם, צופה בסרטי איכות זרים, מנסה לספוג תרבות ולמצוא עוגן. באחד הערבים האלו, מול המסך הגדול, פגשתי לראשונה רעיון ששינה את התפיסה שלי - ההקרנה והרצאה על הסרט "סמסרה". ושם, בחושך, קיבלתי תשובה לשאלה שלא ידעתי איך לשאול ומהדהדת בי עד היום.
1. השיעור של סמסרה: הטיפה והים
הסרט הזה, שהפגיש אותי לראשונה עם פילוסופיה בודהיסטית, מספר על נזיר שמחליט לעזוב את המנזר המוגן כדי לחוות את העולם הגשמי, על כל הכאב והעונג שבו. אבל הדבר שנחרט בי עמוק, זה שהולך איתי מאז אותו ערב בסינמטק ועד השבוע הסוער הזה, הוא החידה שמופיעה בסוף הסרט: "איך אפשר למנוע מטיפה של מים מלהתייבש?".
וכשאני חושבת על השאלה הזאת בהקשר לעשייה היום, האינסטינקט הראשוני שלנו, במיוחד כנשים יוצרות וכבעלות עסקים, הוא "לשמור" על הטיפה. אנחנו מנסות לגונן על האנרגיה שלנו, לבנות חומות, לשלוט בסיטואציה כדי לא להתאדות בתוך הכאוס של היומיום. אנחנו חושבות שהפתרון לסערה הוא שליטה הדוקה יותר. אבל הסרט מציע תשובה הפוכה, מטלטלת בפשטותה: הדרך היחידה למנוע מהטיפה להתייבש היא "על ידי החזרתה אל הים".
ההבנה הזו הכתה בי השבוע. הסמסרה - מעגל החיים, המוות, הלידה מחדש, וגם הבלת"מים והעומס - היא הים. אי אפשר לעמוד מהצד ולשמור על עצמנו סטריליות. הג'וס האמיתי, החיות, היצירה - כולם קורים כשאנחנו מסכימות להתערבב. כשאנחנו מפסיקות להילחם בגלים ומסכימות להיות חלק מהאוקיינוס. השבוע, במקום לנסות "לייבש" את הרגשות או לכבוש את הסערה, אני בוחרת לזרוק את הטיפה שלי פנימה. להתמזג. להבין שהכוח שלי הוא לא בנפרדות, אלא בהיותי חלק מהדבר הגדול הזה.
2. הפוקוס שבתוך הכאוס (עם חגית מנדל)
אז איך זורקים את הטיפה לים בלי לטבוע? איך מתמזגים עם הסערה בלי לאבד את הזהות שלנו? התשובה הגיעה אליי בפרק שפרסמתי בחמישי האחרון עם חגית מנדל המופלאה, שעוסק בפוטותרפיה. השיחה עם חגית האירה לי נקודה קריטית: המצלמה (או העין הפנימית שלנו) היא לא רק כלי לתיעוד, היא כלי לניווט בתוך הים הזה. חגית דיברה על היכולת שלנו לבחור פריים. כשהעולם מוצף, כשהים גועש והכל מרגיש "יותר מדי", יש לנו את הכוח לעצור רגע, להסתכל דרך דימוי או תמונה ולשאול: "מה תופס אותי עכשיו?".
זה לא ניסיון להתעלם מהים, אלא היכולת למצוא עוגן בתוכו. הפוטותרפיה מלמדת אותנו שאנחנו הבמאיות של המציאות שלנו. אנחנו לא יכולות לשלוט בגובה הגלים, אבל אנחנו יכולות לבחור איפה למקם את הפוקוס. האם אני מתמקדת בקושי? או שאני מתמקדת בקרן אור אחת שנופלת ומשתקפת במים? החיבור הזה, בין ההתמסרות של סמסרה לבין ההתבוננות האקטיבית של הפוטותרפיה, הוא בדיוק המרווח שבו נוצרת מנהיגות פנימית. זה הרגע שבו את אומרת: אני חלק מהעולם הזה, אבל אני בוחרת את נקודת המבט שלי עליו. זהו כוח הריפוי של המבט - הוא הופך אותנו מקורבנות של הסערה למתבוננות סקרניות שחוקרות אותה.
בשבוע הבא 30/1, שישי ב10:00 נפגש בסדנה של חגית - ״זאת עם השקפים״.
3. המסר שחיכה לי בעמוד הספר
כדי להוריד את כל הפילוסופיה הזו לקרקע, עשיתי עם עצמי תרגיל שאני עושה הרבה לאחרונה, ושיתפתי אתכן בו בסטורי - פתיחה אקראית של עמוד בספר. זה מתחבר ישירות לטכניקות שחגית דיברה עליהן ("פונקטום" - הדבר שדוקר את העין). ביקשתי מסר לשבוע הזה, פתחתי עמוד, ונתתי לעיניים לשוטט עד שהן ננעצו במשפט אחד.
הניתוח של העמוד הזה בחירה להקשיב למה שבא. הטקסט בספר הוא סטטי, הוא לא משתנה. אבל אני משתנה. ה"ריי" שקוראת את העמוד היום היא לא ה"ריי" של שבוע שעבר. המילה שתפסה אותי בעמוד היא השיקוף המדויק של מה שהתת-מודע שלי צועק כרגע.
המסר שקיבלתי מהעמוד הוא חד משמעי: להפסיק לחפש את התשובה "הנכונה" בחוץ, ולהתחיל לסמוך על מה שהעין שלי צדה. הספר הוא רק מראה.
השבוע, אני מזמינה גם אתכן לעשות את זה: קחו ספר מהמדף, תפתחו עמוד אקראי. אל תקראו את כולו. חפשו את הטיפה שלכן בתוך ים המילים. מה תפס אתכן? זה המסר המדויק שהנשמה שלכן שלחה לכן להיום. תכתבו לי, אשמח ממש לשמוע ממכן.
4. הים מורכב מטיפות: הכוח של השבט (והלייב של מחר)
אם נחזור לשאלה של סמסרה - "איך מונעים מטיפה להתייבש?" - התשובה הכי פרקטית שמצאתי בחיי היזמות שלי היא: הקהילה.
לבד, בסטודיו, מול המחשב, קל מאוד להתייבש. קל להרגיש שהסערה גדולה עליך. אבל במפגשי הקהילה שלנו, שקורים אחת לחודש, אני מקבלת אוויר לנשימה. ביום חמישי האחרון נפגשנו שוב, נשים שיש להן פודקאסט עצמאי ועסק פועם, והוכחנו שוב שטיפות שמתחברות יחד יוצרות תדר אחר לגמרי.
הפעם התארחנו בסלון של אדוה כהן ברר, בוגרת הקורס שלי שהפכה לחברה קרובה. אדוה היא היוצרת של הפודקאסט "השורה התחתונה" (שאני נהנית לערוך באופן אישי), פודקאסט שבו כל פרק צולל למעמקי ספר התפתחות אישית אחר. זה התחבר לי בול לנושא ההתבוננות ולקריאת הסימנים מהסעיף הקודם. אדוה אירחה אותנו לטעימה מ"מועדון הקריאה" הקסום שלה, ויצאנו משם "באורות". החיבור הזה, בין נשים, ספרים ויצירה, הוא בדיוק ה"ים" שמאפשר לנו להמשיך לזרום ולא לעצור. (ממליצה לכן להציץ באתר שלה למפגשי הסלון הבאים, אני כבר זוממת על כמה). לאתר של אדוה >
ומחר (שני, 26.1) - אנחנו צוללות למים העמוקים של הביזנס!
יחד עם פלטפורת פופ אפ הגאונים ואני סופר מתרגשת, אבל איזה כיף שאני לא אהיה שם לבד! אירה שוסטר תהיה איתי.
זוכרות את הסקר שעשיתי בתחילת השנה? הרוב המוחלט שלכן רצה לדעת תכל'ס: איך עושים כסף מפודקאסט? איך בונים אסטרטגיה עסקית שלא מייבשת את היצירה אלא מזינה אותה?
אז הקשבתי. מחר אני מארחת לראשונה פודקאסט בלייב (דרך פלטפורמת popup!) את אירה, בוגרת נוספת שלי וחברת קהילה מעוררת השראה. אירה בנתה מועדון תוכן לעצמאיות ומתפרנסת מהעשייה סביב הפודקאסט שלה, והיא באה לספר בלי פילטרים על הדרך שלה.
זו הזדמנות עבורכן לא רק להקשיב, אלא להיות חלק מהשיחה, לשאול שאלות בלייב ולהבין איך הופכים את הטיפה שלכן לגל של שפע.
לסיכום הג'וס:
השבוע, אל תפחדו להירטב ואל תישארו לבד על החוף.
תזרקו את הטיפה לים (בהתמסרות לסערה), תבחרו את הפוקוס שלכן (כמו בעדשה של חגית או בספר של אדוה), ובואו לפגוש אותנו בלייב כדי ללמוד איך לצמוח מזה.
שלכן,
ריי.
אל תגידו שלא אמרתי:
הקורס הבא מתחיל ב1/2/2026 (בשיתוף עם אורקה) -
יש לך קול. יש לך סיפור. השנה זה הזמן להוציא אותם לאוויר העולם.
מתרגשת ממש לקראת השדרוגים החדשים שאני מכניסה הפעם. רוצות לקרוא עוד? לחצו על הכפתור האדום.
הכנתי לנו כמה קודים
גופיות SLIMZ ששינו לי את החיים ואני לא מאמינה שרק עכשיו נחשפתי לקסם הזה!
מיקרופונים במחירים שווים ומניסיוני ברשימת האמזון שלי >
אם אתן רוצות להתחיל להקליט ולערוך בעצמכן - תוכנת ריברסייד תסגור לכן את כל הפינות במקום אחד >
מוזמנת להיות בקשר:
להצטרפות לניוזלטר ה״ג׳וס השבועי״ תשלחו לחברות את הלינק >>>
לעמוד השירותים באתר שלי לכל האפשרויות לעבוד איתי. עובדת על כל העמודים, אם יש לכן בינתיים שאלות, תכתבו לי.
קבוצת הווטצאפ של ״פודקאסט משלך״ פתוחה לכל מי שהתחום מעניין אותה.
בא לך לדבר? אני פה בשבילך:
תגובות