להיות כמוני, לא כמו כולם: על פודקאסטים, קול נשי, ושותפות ששולחת שורשים

האם אי פעם תארתן לעצמכן שאחד השיעורים הגדולים שתלמדו יגיע דווקא מעציץ? במפגש הסיום של הקורס שלנו, פודקאסט משלך, מורן ואני קיבלנו מתנות – עציצי פוטוס. כל אחת מאיתנו לקחה הביתה ענף קטן עם שורשים בתוך כד מים שקוף. הידיים שהושיטו לנו את העציצים האלה ידעו משהו עמוק ביותר ומהותי– שזה בדיוק מה שעשינו שם: עזרנו לכל אחת למצוא את השורשים שלה. לשלוח אותם פנימה, לעומק. לפרוח כלפי מעלה, ולהמשיך להעניק.

"כמו שהפוטוס שולח שורשים וגדל גם בלי אחיזה – כך גם אנחנו, הנשים, יכולות להעמיק, להתפרש ולתת מעצמנו הלאה."

להאזנה לפרק המלא

הפודקאסט כמרחב רחמי

אני אוהבת את הדימוי הזה: פודקאסט כרחם. כשאני נכנסת לאולפן, זה אינטימי. מוגן. אני והאורחת שלי נכנסות לתוך בועה. ניתוק מוחלט מהעולם. וכמו רחם, כל פעם יוצא משם משהו חדש, משהו שמפתיע גם אותי. גם הפעם בפרק שהקלטנו מורן ואני, נכנסנו שתינו לאולפן לבועהה משלנו ושוחחנו על הדבר שאנחנו הכי אוהבות בעולם - פודקאסטים. את השיחה ההמלאה והמהממת שלנו, יש לציין, תוכלו לשמוע בערוץ שלי בלחיצה על הכפתור הכתום. אני חושבת שמי שרוצה להכיר אותנו ולהבין את הגישה שלנו ליצירת פודקאסט ובכלל, ממש תוכל לקבל התרשמות אותנטית ומתוקה שלנו בפרק הזה. פה בטקסט הוצאתי כמה נקודות השקה מרכזיות בשיחה וביננו וזה כשלעצמו פשוט שווה הכל.

הרבה שואלות אותנו: איך מתחילים פודקאסט? אבל השאלה העמוקה יותר היא – למה?

"בשבילי, הפודקאסט הוא המקום הכי שקט שלי. המקום שבו אני יכולה להיות אני, בלי להתנצל, בלי לחשוב אם זה מתאים או לא מתאים – פשוט להיות."

מורן אומרת שפודקאסט לא יכול להיות עוד משימה ברשימת המטלות. זה לא סעיף בתוכנית השיווק. זה מרחב שמתקיים בין המילים, בין הנשימות. זו בחירה קבועה לחזור לעצמך, לשאול שאלות, ולהפוך קול לפעימה. ביחד אנחנו הופכות את המושג "התמדה" על פניו:

"התמדה זה לא כל שבוע פרק בזמנים קבועים. התמדה זו פעימת יצירה שמתכתבת עם הקצב הפנימי שלך."

וכשפודקאסט נוצר מתוך הקשבה כזו – הוא מחזיק לאורך זמן. לא כי זו משימה שחייבים להשלים, אלא כי זו נשימה שחייבים לנשום. אני מתרגשת לקרוא את השורות האלה, כי הן כל כך משחררות מקודים או כללים חיצוניים. אצלנו בחממה אין חוקים, חוץ משני אלה: סאונד טוב ותוכן איכותי. זהו. כפודקאסטריות עצמאיות אין לנו בוסים על הראש, לכן זאת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ואנחנו רק צריכות לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים.

רגע חלוקת המתנות במפגש הסיום של תוכנית פודקאסט משלך שריגש עד דמעות.

שותפות שהיא אנטי-תחרות

את מורן לא הכרתי עד לפני שנה. מי שחיברה בינינו הייתה שירלי אבנון־קרייזל, (פודקאסטרית וחברה משותפת), אבל כבר מהשיחה הראשונה, הרגשנו שזו לא שותפות רגילה – זו שליחות משותפת. המודל העסקי הרגיל היה אומר: אתן מתחרות. שתיכן עוסקות באותו תחום. שתיכן מדברות לאותו קהל. מתחרות! אל תשתפו פעולה! אבל אנחנו בחרנו בדרך אחרת.

"אנחנו כל־כך שונות, ועדיין נושאות את אותה אמת. את אותו חזון – להגביר נוכחות של קולות נשים שמחוברים למהות."

בעולם שבו מלמדים אותנו להתחרות, להיאבק על מקום, אנחנו בחרנו להרחיב את המעגל. לא להילחם על פירורים, אלא לאפות יחד עוגה חדשה. להיות השלם שגדול מסך חלקיו. ושם, בדיוק שם, קרה הקסם. כי במקום שבו אין תחרות – יש מרחב ליצירה וחופש ואהבה. וזה עולם אחר לגמרי.

המפגש הראשון שלנו, בחנות ״סטרימינג סטור״ והשאר היסטוריה.

פרק ראשון זה כמו לידה.

"אמנם זה היה מתוכנן לסוף הפרק, אבל בא לי שעכשיו נעשה את זה. שאת תקראי את החזון, את האני מאמינה של פודקאסט משלך."

החזון שלנו: לקרב נשים אל המהות האישיותית הייחודית להן, אל האיכות הפנימית הטמונה בהן, אל העוצמה שהופכת אותן למי שהן, אל הקול הייחודי שהוא רק שלהן.

מורן סיפרה לי שהפרק הראשון שלה שכב חצי שנה במגירה.

"ילדתי את הפודקאסט הזה במים מקוניאלים, הוא כמעט מת."

אני גם חשבתי וחלמתי על פודקאסט משהו כמו עשר שנים לפני שהתחלתי. עשר שנים של "אולי". עשר שנים של "אבל". עשר שנים של "מי אני בכלל". וזו בדיוק הסיבה שהקמנו את החממה שלנו - כדי שנשים לא יחכו עשר שנים. כדי שהן לא ישאירו את הפרק הראשון במגירה במשך חצי שנה. כדי שהיצירה תזרום. וכן, זה מפחיד. וכן, זה מרגיש חשוף. אבל את יודעת מה? בשורה התחתונה - אין חוויות מספקות כמו לשמוע תגובה ממאזינה שאומרת: "הקול שלך שינה לי משהו בפנים, עשה לי הבדל, גרם לי להבין משהו על עצמי.״

מתוך הקלטת פרק ההכרות שערכנו השבוע בחממה, מורן על התוכן, אני על הסאונד.

תהליך שהוא הרבה מעבר לפודקאסט

"כשאני הולכת להקליט פרק, אני יודעת בדיוק מה אני רוצה לחקור. מה מעניין אותי. לא מה יעשה רייטינג, לא מה ימשוך קהל. רק מה נוגע בי."

מורן ואני מחזקות אחת את השניה במקומות האלו שהנורמות החברתיות של הצלחה ומדידות יכולים לערער. כשאנחנו מנטרלות את ה״רעשים״ מפחוץ, זאת הנקודה שבה פודקאסט הופך להיות כלי לטרנספורמציה. נשים שמגיעות אלינו לקורס לפעמים לא יודעות איך יישמע הפודקאסט שלהן. לפעמים הן אפילו לא בטוחות שיש להן משהו חשוב לומר. אבל הפודקאסט הוא רק הכלי.

"אנחנו לא רק מלמדות איך. אנחנו מחזיקות יד בדרך. בתהליך של זיקוק, של גילוי, של התקרבות פנימה."

אנחנו יוצאות למסע שבו כל אחת מגלה מה הייחוד שלה, מה הסיפור שרק היא יכולה לספר, מה הקצב שלה, ומה הפורמט שמתאים בדיוק לה. הסופר-פאוור שלנו הוא לראות את היהלום המזוקק שבכל אחת. להוציא אותו החוצה, צלול ובהיר. ובסופו של דבר, יוצאת טרנספורמציה. יוצאת לידה. יוצאת אישה שיודעת משהו עמוק יותר על עצמה.

להיות כמוני. לא כמו כולם.

"זו אקסיומה, ואל תתווכחו איתה: לכל אחת יש את הקול הייחודי שלה, שהוא מתנה. מתנה למרחב שאנחנו חיים בו."

מורן ואני מחוברות גם במקום של שייכות ויחודיות, מצד אחד להיות אני אותנטית - ומצד שני להיות אהובה ושייכת בזכות היחודיות שלי. הפודקאסט בשביל שתינו הוא מרחב של יצירה, תיעוד של המסע הפנימי, תהליך של גילוי עצמי. פרק אחר פרק, אנחנו מעצבות את החיים שאנחנו רוצות לעצמנו, מתגלה בפנינו האני האמיתית שלנו ואנחנו מפסיקות לההתנצל עליה, מחבקות אותה ומביאות אותה לפרונט.

"הכמוני שלך הוא לא חולשה. הוא מתנה."

גם אני, בתחילת הדרך, פחדתי. חששתי שלא יקשיבו, שלא אביא משהו חדש. היום אני יודעת – מי שאני, היא בדיוק הסיבה שאנשים מקשיבים. וככה אנחנו גם בונות את הקורס. בלי תחרות. בלי פורמטים קשיחים. רק עם הקשבה עמוקה למה שמבקש להיוולד מתוכך.

"הפודקאסט הוא רק השער. דרכו מתבהר מי את."

מחזיקות ידיים לויקטוריה מרון, בפרסום הפרק הראשון שלה בפודקאסט המעולה שלה ״מהפכה של שמחה״

קהילה ששולחת שורשים - כשאת מתחילה לפקפק

בתחילת הדרך, כמעט כולן שואלות: מי יקשיב לי? מי אני בכלל? יש כבר כל־כך הרבה פודקאסטים, למה שיאזינו דווקא לי? וזה מובן לגמרי.

"אבל אין אף אחת שמביאה את הקול שלך. אין אף אחת שנשאה את החיים שלך, את התובנות, את הדרך, את השפה."

וכשמתחיל הרעד הזה – הקהילה שלנו נמצאת שם. נשים שכבר היו במצבים דומים, שמכירות את התחושה ושמחזיקות אותך ברגעים שבהם הפחד מציף, והביקורת העצמית לוחשת באוזן. אנחנו לא צריכות לעבור את זה לבד. החוויה יכולה להיות אחרת לחלוטין כשאנחנו מבקשות עזרה, מתייעצות וחולקות את החוויות הכל כל יחודיות ליצירת פודקאסט עצמאי, עם החברות שלנו בקהילה.

"אצלנו אין צורך להתנצל. אפשר לשאול הכול, לשתף בהכול, לחגוג את ההצלחות ולבכות את הקשיים."

מתנה שמחפשת להיוולד

"אנחנו נותנות מתנות. אנחנו נותנות מתנות מתוכנו. מתנות של מהות. מתנות של משמעות. מתנות של ערך."

כשמורן סיפרה לי שהתגובה הכי מרגשת שהיא קיבלה הייתה מאישה שסיפרה לה שהפרק שלה נתן נחמה לאמא ששכלה את בנה - הרגשתי בדיוק את זה. איך מתנה כזו חייבת להגיע לעולם. איך לפעמים המילים שלנו מגיעות למקומות שלא תכננו, ועושות מה שלא ידענו שהן יכולות. ואולי זה בדיוק מה שהפוטוס הקטנים שקיבלנו בסוף הקורס באו לספר לנו: את אף פעם לא יודעת לאן יגיעו השורשים שאת שולחת היום. אינך יודעת עד כמה רחוק הם יתפשטו. אבל הם יתפשטו. כי כשיש לך מרחב כזה – גם אם את עדיין לא יודעת מי את כקול – הוא יגלה את עצמו. והוא יישמע. והוא יגע. כי זה מה שקול עושה, כשהוא נישא מהלב.

אם את מרגישה את הניצוץ הקטן הזה בפנים, אם יש לך משהו שמבקש להיאמר - אנחנו כאן.

התוכנית "פודקאסט משלך" נמצאת כאן בשבילך. הקהילה שלנו פתוחה לכל מי שמתעניינת בפודקאסט.

ואנחנו מתרגשות לגלות איזה מפגשים עוד מחכים לנו בהמשך.

בלב פתוח ומלא באהבה,

ריי