בטוח כבר שיתפתי אתכן שבשנים האחרונות קרה לי דבר גדול, עברתי בשער שנת ה־40 שלי (דרך סדרת פרקים שעשיתי בנושא ״משבר גיל ה-40״ , קילפתי שכבות, שאלתי שאלות, קראתי ספרים) ולאט לאט ובעדינות התקרבתי לילדה שהייתי. היום אני רואה אותה בבירור: העיניים הסקרניות, הבטן שמרגישה הכול, הרצון להיות “בסדר” וגם להיות בדיוק אני. היום אני יודעת לשים לה יד על הכתף, לחבק, לסלוח.    מאז שהתיידדנו,  אני רואה אחרת גם את מי שעומדים מולי. לפעמים, לפני שאני מגיבה, אני עוצרת ורואה בה או בו את הילדים שהיו. ז

המילה החשובה ביותר שלמדתי כשיצאתי לדרך העצמאית היא פרואקטיביות . לקחת יוזמה, להיות זו שמושכת בחוטים במקום לחכות שמישהו יזיז בשבילי את...

אני כותבת את הטקסט הזה כשהמשפט הבא מתנגן לי בראש: ״תעשי מה שאת אוהבת, שגורם לך לאהוב גם את הסופ״ש וגם את יום ראשון.״ עינת קליין יש...